<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קס"ד</h1>
<h2>דף סו:</h2>
מחמת תשושי וזקנותי, אין כגבר מונע אותי מלהשיבך, על מי מקוה כבר קבלתי מפי רבותיי ממה ששמעתי, מקוה צריך שיהא בו מ' סאין כדאמ' פ"ק דעירובין [ד' ע"ב], ובפ"ק דסוכה [ו' ע"א], ובפ' ערבי פסחים [ק"ט ע"א], ורחץ במים, במי מקוה, את כל בשרו, מים שכל גופו עולה בהן, וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמים מי מקוה ארבעי' סאה. בזב כת' [ויקרא ט"ו] ורחץ במים ו' פעמים וא' ורחץ בשרו במים, וכת' ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו, ורחץ בגימ' כל גופו עולה בהם, ורחץ במים בגימ' ובארבעים סאה, מקוה בגימ' מ' סאים, מי השילוח ההולכים לאט לא"ט סאים. מי מקוה מי גשמים שנקוו יחד, אע"פ שאינם מי מעיין נובעי', המקוה מטהר באשבורן בשבירת אדמה בתוך הגומא, כדאמ' בת"כ [שמיני פרשתא ט' ה"ג]. בפר' (ד') [א'] דמקואות [מ"ז] מקוה שיש בו מ' סאה שהיו טובלי' ומטבילין, פי' טובלי' בו טמאין, ומטבילין בהם ידים וכלים, כדאמ' בתוספ' [שם פ"א ה"ו], זה הכלל כל מקום שהאדם טובל בו ידים וכלים טובלין בהם, למעלה מהן מעיין שמימיו מועטי' שרבו עליו מים שאובי' שוה למקוה לטהר באישבורן שהוא מקוה ואינו נפסל ברביית מים שאובי' כדין מקוה חסר, אלא יש בה שוה למעיין כל שהוא, לטהר כמה המים שאובין שיטהרו באישבורן, כדין מקוה שאינו שאוב, ולמעיין להטביל בו בכל שהוא להטביל כלים קטנים שכל גופן עולה בהם ואין צריכין מ' סאה, ואע"ג דמקוה ברביעית בטלו, כדאמ' פ' ג' מינין בנזיר [ל"ח ע"א], מעיין כל שהוא לא נתבטל וטהור. תניא [שם ה"ז], מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באישבורן ואין מטהר בזוחלין, אלא עד מקום שיכול להלוך ברגליו וכתחילתו, פי' הרחיבו שעשוהו בריכה גדולה וממלאה זוחלין מקומות שלא היו זוחלין מתחילה אין מיטהרין אלא באישבורן (במקוה) [כמקוה], ואין צריכין מ' סאה, ובמקום שמהלך מתחלה מטהר בזוחלין. ונר' מקוה שחיברו למעיין כל שהוא טהור, לטבול בו בלא שום המשכה, הרי כל הפסולין שאנו מוצאין במקוה זהו מקוה שנעשה באישבורן ובהמשכה, אבל מקואות שלנו אין לנו לפסול מפני שמטהרין אותו, שהרי יש יסוד ומים. אורשרגו בר שמואל.
